חייגו עכשיו לייעוץ ראשוני:
0722-575-262
   
 
 


  
 
 
 
 

 
  הספר "גירושין" (לקריאה...)
 
עו"ד ירושות  
חלוקת רכוש  
מזונות אישה  
מסורבות גט  
הסדרי ראיה  
כתובה  
ירושה, צוואה ועזבונות  
ידועים בציבור  
גניבת זרע  
עגונות  
משמורת ילדים  
הסכם ממון  
ייעוץ גירושין  
משמורת  
עו"ד ידועים בציבור  
עו"ד צוואות  
עורך דין גירושין  
עורך דין הסכם גירושין  
עורך דין מגשר  
עורך דין מזונות  
עורך דין משפחה  
עורכי דין גירושים  
עורכי דין משפחה  
עו"ד הסכם ממון  
תביעה למזונות  
עורך דין צוואות  
התרת עגונות  
תביעת כתובה  
חלוקת רכוש בין בני זוג  
הסכם ממון בין בני זוג  
משמורת והסדרי ראייה  
 
 
 

עיכוב יציאה מהארץ להבטחת מתן גט

 
כידוע, אשה אינה זוכה לחירותה האישית אלא אם יתן לה הבעל גט או שהוא ילך לעולם שכולו טוב...

מרגע שהיא חפצה בגירושין, עליה להגיש תביעת גירושין לביה"ד הרבני. יחד עם זאת, כולנו מודעים לכך שהדיונים יכולים להתנהל במשך שנים, ובינתיים יכול הבעל להיעלם מהארץ, ואז אפילו אם תזכה בחיובו בגט, הוא כבר לא יהא בשטח.
 
המשמעות הינה חמורה ביותר, משום שהיא עלולה להיוותר במצב הקשה ביותר מבחינתה: עגינות! מצבה של מסורבת גט הינו פחות גרוע משום שניתן להפעיל נגד הבעל הסרבן סנקציות שהחוק מאפשר כדי לאלץ אותו לתת גט.

סרבן גט הוא אדם שיש נגדו פסק דין המחייב אותו בגט, אך הוא מתעקש שלא לשחרר את האשה. לעומת זאת, אשה עגונה הינה אחת שבעלה נעלם, ולכן גם אם תקבל את פסק הדין החזק ביותר, אשר כופה על הבעל למסור לה גט פיטורין, אין לאשה מה לעשות עם פסק הדין כל עוד לא נמצאו עקבותיו.

אגב, גם אם יודעים היכן הוא מטייל ברחבי העולם, הרי שאין כמעט כל דרך חוקית לגרום לו לתת גט, מפני שפסה"ד לחיוב בגט אינו בר אכיפה בחו"ל.

במקרה שכזה כבר משתמשים בשיטות לא קונבנציונאליות. כך, לדוגמא, נוהג מנכ"ל בתי הדין הרבניים לשלוח מדי פעם נציג מטעמו למקומות שונים בעולם על מנת לאתר בעלים שכאלה ו/או לשכנע אותם למסור את הגט.

יש נשים שאינן מסתפקות בכך, וברוב יאושן הן שוכרות שירותים של חוקרים הפועלים בכל מיני דרכים לגרום לבעל לתת את הגט המיוחל...
 
כדי להימנע מהצורך בחיפוש אחר בעלים שכאלה, זכאי ביה"ד ליתן צו עיכוב יציאה כנגד הבעל לשם מניעת עיגון.
 
מה יכול לעשות בעל המעוניין לצאת לחו"ל, ואינו מסכים לתביעת האשה להתגרש? עליו להשליש גט בביה"ד לטובת האשה, כך שיובטח שאם יחוייב בגט והוא לא יהא נוכח בארץ, יוכל ביה"ד למסור את הגט לאשה.

אין בהשלשת הגט בביה"ד משום הודאה בזכות האשה לגט, אלא יש בכך לתת פתרון לסיטואציה בה יתקיים דיון והבעל לא יופיע בביה"ד, או שיחוייב בגט ולמרות זאת לא יחזור לארץ למסור את הגט.
 
לכן, אם הבעל השליש גט, דהיינו מסר גט בביה"ד לטובת האשה למקרה שיחוייב בגט, ואח"כ יצא לחו"ל, וחזר לארץ, הרי שבמקרה שיחוייב בגט, ימנע בד"כ ביה"ד מלמסור את הגט הנ"ל לאשה, אלא ידאג לגט חדש, גט זה יכתב בו ביום, וימסר לאשה ישירות ע"י הבעל.
 
פועל יוצא מכך הוא שאם בעל חזר ארצה, לאחר שכבר השליש גט בביה"ד, והוא מסרב לתת לאשה גט חדש, הרי שאף כי קיים גט בביה"ד, יכולה האשה לחזור למצבה הראשוני ולסבול פעם נוספת, תוך כדי צורך לבקש סנקציות נגד הבעל, היכול להישאר בכלא ולא לתת לה גט.

כל זאת אף על פי שיש גט מושלש מטעמו בביה"ד, אשר כמעט אף לא דיין אחד יעשה בו שימוש. מעט מאוד דיינים ישתמשו בגט שכזה במצב ביש בו הבעל סרבן גט. דיינים מועטים אלה אינם חוששים בדרך כלל מלחייב בגט, ולהטיל סנקציות על הבעל, אף שאין מדובר במקרים קשים ביותר.

עמדת ביה"ד הרבני

כדבר שבשגרה, כאשר מוגשת תביעת גירושין או תביעת שלום בית, נוהג ביה"ד להיעתר לבקשת האשה וליתן צו עיכוב יציאה נגד הבעל.
 
יודגש שאין כל עילה משפטית לעכב את הבעל כאשר האשה דורשת רק "שלום בית", שהרי צו על שלום בית אינו אכיף, והינו דקלרטיבי בלבד. לעומת זאת, צו עיכוב יציאה לשם מניעת עיגון הינו רלבנטי ביותר.
 
כל שעל הבעל לעשות הוא לבקש את ביטול הצו תוך הבעת מוכנות להשליש גט בביה"ד. אם הצו ניתן להבטחת שלום בית, עליו לבקש את ביטול הצו לאלתר, ללא צורך להשליש גט, שהרי אין תביעה לגירושין.
 
אלא שבדרך כלל ביה"ד מבין שתביעת שלום הבית הינה כסות לדרישות ממוניות בדרך לגט, או שהיא תביעה מקדמית לתביעת גירושין.

כך, לדוגמא, אם האשה חפצה במזונות לעצמה, היא לא תבקש גירושין, אלא רק שלום בית ומזונות, תוך אפשרות לפיצול התביעות – שלום בית בביה"ד ומזונות בביהמ"ש למשפחה, ולעיתים היא תגיש את שתי התביעות בביה"ד, וזאת כאשר יש לה יתרון טאקטי בתביעת מזונות בביה"ד (לדוגמא, כאשר רצונה בצו למדור ספציפי, הניתן רק בביה"ד, והוא מוצא מכח זכותה למזונות ו/או זכותה לשלום בית.

צו זה מעניק זכות מגורים בדירה המשותפת, מבלי שיש לבעל זכות לגרום למכירת הדירה).
 
לכן, נוהג ביה"ד ליתן צו עיכוב יציאה מהארץ, וכאשר הבעל מבקש לצאת מהארץ, יש וביה"ד ידרוש השלשת גט בתוספת יפוי כח בלתי חוזר מצד הבעל על רכושו, כך שאם לא יגיע לדיון בביה"ד יהא מוסמך ביה"ד לפעול על פי שיקול דעתו באשר לרכוש.
יצויין כי ניתן להגיש צו עיכוב גם להבטחת זכויות שנפסקו לטובת האשה או שזכויות אלה נתבעות ע"י האשה וטרם ניתן בגינן פס"ד.

תקנות הדיון

עניין זה מוצא את ביטויו בתקנות ק"ו, ק"ז לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים ה' תשנ"ג – 1993. וכך נאמר בתקנות אלה:
 
קו. עיכוב יציאה שלא בפני בעל-דין

(1) הוגשה בקשה לעכב יציאת אדם מן הארץ מתוך טענת חשש עיגון או לשם הבטחת זכויות שהוגשה עליהן תביעה או זכויות לפי פסק-דין, רשאי בית-הדין לדון בבקשה גם שלא בפני הנתבע, אם בית-הדין רואה כי נסיבות המקרה מצדיקות זאת.
(2) בית-הדין רשאי לדון בבקשה לעיכוב יציאת אדם מהארץ מתוך טענת חשש עיגון, גם אם הבקשה הוגשה שלא על-ידי בעל הדין, אם נראה לבית-הדין שמטרת הבקשה היא
למנוע עיגון.
 
קז. תוקף הצו, תנאים וסדרי דין

(1) תוקפו של צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן במעמד צד אחד יהיה לתקופה של שלושים יום. המבקש חייב להודיע לצד שנגדו הוצא הצו על הוצאת הצו תוך ארבעה ימים מיום שהצו ניתן. על המבקש להמציא לבית-הדין אישור שהצו נמסר לצד השני או אישור על תחליף מסירה או להמציא נימוק להנחת דעתו של בית-הדין אם לא היתה מסירה.

(2) בית-הדין רשאי להתנות מתן צו במעמד צד אחד במתן ערבות מטעם המבקש או ערבות צד שלישי או שניהם גם יחד.

(3) הוגשה התנגדות לצו שניתן במעמד צד אחד, ידון בית-הדין בהתנגדות תוך שבעה ימים. ההחלטה תינתן תוך שלושה ימים מיום הדיון. כל עוד לא ניתנה החלטה, יעמוד הצו בעינו.

(4) הדיון בהתנגדות יהיה במעמד שני הצדדים, אלא אם החליט בית-הדין לדון
בבקשה שלא במעמד הצדדים.

(5) הדיון בהתנגדות יכול שיהיה בהרכב שונה מזה שנתן את הצו.

(6) לא הוגשה התנגדות תוך שלושים יום ומילא המבקש אחר האמור בס"ק (1), יוארך הצו לתקופה של שנה, ובית-הדין ידון בבקשה בתאריך מוקדם במעמד שני הצדדים. הדיון בבקשה יכול שיתקיים במועד שנקבע לדיון בתיק העיקרי או בתיק אחר של הצדדים.

(7) בית-הדין רשאי, נוסף על הצו, להורות על הפקדת דרכונו או תעודת-המעבר של המעוכב וכן להתנות תנאים ליציאתו מן הארץ.

(8) בכל צו לעיכוב יציאת אדם מהארץ רשאי בית-הדין, כאשר הוא רואה צורך בכך, גם אם לא נתבקש לכך על-ידי אחד מבעלי-הדין, להאריך, גם שלא במעמדם, את עיכוב היציאה, לתקופה נוספת, שלא תעלה על שנה. צו שהוארך לפי סעיף קטן זה ניתן להארכות נוספות, כאמור.

(9) בית-הדין רשאי לסטות מן ההוראות דלעיל או מחלק מהן, מטעמים שיירשמו, ובלבד שיקוים דיון תוך שבעה ימים, כאמור בס"ק (3).

(ב) הוגשה בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, ידון בית-הדין בבקשה במעמד שני הצדדים, אלא אם החליט בית-הדין, מטעמים שיירשמו, כי ידון בבקשה במעמד צד אחד. העתק ההחלטה יישלח לבעל-הדין שההחלטה ניתנה בהיעדרו.

עמדת בג"צ

בית המשפט הגבוה לצדק התייחס בשלילה לא אחת לצווים אלה של ביה"ד. כך, לדוגמא, עולה מבג"צ כי:
 
  1. בג"צ קבע כבר לא אחת שאין תביעת שלום בית מהווה עילה לעיכוב יציאת האדם מהארץ.
  2. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע חד משמעית שאין לפגוע בזכויותיו הבסיסיות של האדם. זכות התנועה הינה זכות אלמנטרית.
  3. כך גם זכות הקנין ואין ספק שהעיכוב גורם לו לפגיעה דראסטית ללא כל תכלית ראויה!
  4. אין ספק שביה"ד לא היה מוציא את הצו אילו היתה האשה מספרת לכת"ר שכל רצונה הינו לסחוט אותו בדרכו לחו"ל, ונסיעותיו הלוך ושוב הינם לעיתים לחם חוקו!!! אישור משרד הפנים יכול להיות ראיה חד משמעית שזהו המצב!
  5. כאשר יש לבעל דירה בארץ, הרי שזו עילה נוספת לאי הוצאת צו מפני שאין סיבה שיברח לחו"ל ולא יחזור.
  6. תקדימים משפטיים
1. בבג"צ 578/82 נעים נ. ביה"ד הרבני, פד"י ל"ז (2) 701, נפסק שמלבד ההיבט של "חשש עיגון", שהינו יחודי לביה"ד הרבני, הרי שהעילות לעיכוב יציאה הינן זהות בין ביהמ"ש וביה"ד הרבני.

2. באותו בג"צ צוטט פסק הנשיא זוסמן בע"א 230/69, קנטי נ. יונייטד, כ"ג (1) :505:

"הכלל הוא שאין אוסרים על נתבע לצאת את הארץ כדי להפעיל עליו לחץ למלא אחר דרישת התובע, אלא האמצעי מיועד למנוע הכבדה על ניהול המשפט או ביצוע פסק הדין עקב 'בריחת' הנתבע".

כאשר אשה משתמשת בשתי הערכאות, ואת המזונות היא תובעת באמצעות ביהמ"ש למשפחה, הרי שניתן לטעון כי ברור שהאשה משתמשת בצו של ביה"ד לניגוח הבעל בלבד, שהרי את הכסף (מזונות)  היא מבקשת בביהמ"ש ... ובעצם היא מנסה להרוס את הבעל בכל העולמות!  
  1. בבג"צ 185/72 גור נ. ביה"ד הרבני, כ"ו (2) 765, קבע ביהמ"ש שהטענה שאין סמכות לביה"ד לתת צו עיכוב בתביעת ש"ב צודקת. אמנם, באותו מקרה לא בוטל הצו, אך היה זה הואיל והסיק שהוא ניתן להבטיח את נוכחות האשה בעת בירור המשפט.
     4. בג"צ נעים קבע שצו עיכוב שנועד לגרום לבעל להרהר בחזרה לשלום בית אינו בסמכות ביהמ"ש או ביה"ד              הרבני!
   
     5.  ראה גם בג"צ 4358/93, צוק נ. ביה"ד הרבני בדבר איזון האינטרסים לאור סעיף 6 א' לחוק יסוד כבוד                  האדם וחירותו.
 
     6. בבג"צ 3914/92 לב נ. ביה"ד הרבני קבע המשנה לנשיא (כתוארו אז) ברק שיש לבטל את הצו לעיכוב                  יציאה שהוצא כנגד אשה במסגרת תביעה לשלום בית. בין היתר נכתב שם כי:


 
"אין בית הדין הרבני מוסמך בגדרי סעד ביניים הניתן על ידיו מכוח סמכותו לקבוע סדרי דין, לעכב יציאתו של בעל דין מהארץ מקום שלא מתקיימת אמת המידה המאזנת בצורה ראויה בין הערכים, האינטרסים והעקרונות הנוגעים לעניין.

אכן, התביעה לשלום בית (שהיא מענייני המעמד האישי: ראה: בד"מ 1/50 סידס נ' יו"ר ההוצל"פ, ירושלים ואח' [50], בעמ' 1031: ע"א 174/83 נ' סוחר ואח' נ' פ' סוחר [51] בעמ' 82), מעוררת בעיות קשות, בעיקר בתחום סעדי הביניים. מתון רצון להגשים את הדין המהותי, עשויים לעתים להינתן צווי ביניים הפוגעים בזכויות אדם בסיסיות, כגון חופש הקניין (לעניין עזיבת דירה), חופש התנועה(לעניין איסור יציאה מהארץ:

ראה בג"צ 185/72 ל' גור נ' בית הדין הרבני האזורי, ירושלים ואח' [52], בעמ' 770)

והאוטונומיה של הרצון הפרטי (בדרך של איסור של פגישה עם אדם אחר) (ראה, בעניין זה, ש' דיכובסקי, "סמכות בתי הדין הרבניים בראי פסיקת בתי הדין", דיני ישראל
י-יא (תשמ"א מ"ג) ט, טו ואילך).

עדים אנו כאן לאחד הגילויים של בעיות היסוד הנובעות מהנסיון "הראשון במינו בהסטוריה היהודית
להחיל דין דתי ולכפות שיפוט דתי על חברה שרוב הנמנים עליהם מגדירים עצמם כחילוניים" (פ' מעוז, "הרבנות ובתי הדין בין פטיש החוק לסדן ההלכה" שנתון המשפט העברי טז-יז' (תש"ן-תשנ"א) 289, 394).

נסיון מיוחד זה, בתחום ענייננו, יוצר פער בין התפיסות הבסיסיות המונחות ביסוד עקרון שלום הבית בדין דתי לבין השקפת עולמה של חברה, שרובה היא חילונית.

כשופטים, מקבלים אנו את הדין כנתון, ואין אנו מהרהרים אחריו. עם זאת, עד כמה שבמסגרת העילה של "שלום בית" ניתנים צווי
ביניים שאינם עומדים בדרישותיו של האיזון הראוי בין הערכים, העקרונות והאינטרסים שיש לקחת בחשבון, אין בית הדין הרבני מוסמך ליתן צו עיכוב יציאה מהארץ רק משום שהדבר מפריע לשלום הבית (להבדיל מהפרעה להליכי השיפוט בדבר שלום הבית),

שכן סמכותו הדיונית ליתן צווים אלה כפופה למגבלות המתבקשות מהאיזון הראוי שעליו עמדנו.

בצדק ציין פרופ' רוזן-צבי בספרו הנ"ל, בעמ' 117, 119:


"יוצאים (צווים א',ב') מבית הדין הרבני ומכילים סעדים נלווים לשלום בית, הפוגעים בחירותו של בן הזוג. חלק מצווים אלה מתייחס גם לאיסורים המשפיעים ישירות על צדדים שלישיים.

למשל, צו האוסר על בן זוג להיפגש עם אלמוני או פלונית, הנקובים בשמם בגוף הצו. סוג כזה של צווים יש בו פגיעה חמורה בזכות הפרט, ואין הוא עולה בקנה אחד עם ערכי היסוד של החברה הישראלית


המשפט הישראלי אינו מאפשר לבית-הדין יד חופשית, גם אם זו מתחייבת מהשקפת העולם של הדין הדתי ומן התוכן המקורי של עילת שלום הבית.

בית הדין פועל במסגרת הגבולות שהמשפט הישראלי תחם לו. אילוצים אלה מחייבים אותו, ואין הוא יכול לסטות מהם או לחרוג מעבר לגבולותיו".

 
"אכן, עד כמה שצווי-ביניים אלה אינם מקיימים את האיזון העדין בין הערכים, שהעקרונות והאינטרסים שיש לקחת בחשבון - ובמרכזם האדם של הצדדים למשפט ושל צדדים שלישיים הם חורגים מעבר לסמכות הטבועה שביטויה עתה בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג) הנתונה לבית הדין הרבני ליתן סעד ביניים

. למותר לציין, עם זאת, כי בית הדין הרבני מוסמך להתחשב, בגדרי שיקוליו על פי המשפט העברי, בהתנהגות הצדדים, וליתן לה את מלוא המשקל המתחייב מכך על פי הדין המהותי. תופסים לענייננו דבריו הבאים של מ"מ הנשיא, השופט י' כהן, אשר קבע:


"ברור שבית הדין רשאי להוציא את כל המסקנות הנובעות על פי הדין מהעובדה שהעותרת, שהיא אשת איש, מקיימת יחסי אישות עם גבר אחר. אולם לא מצאנו בסיס מבחינה משפטית שעליו ניתן להשתית צו מניעה כפי שניתן במקרה דנא" (בג"צ 428/81 [53]).

הוא הדין בענייננו. צו זמני לעיכוב יציאתה של העותרת מהארץ אין בית הדין הרבני מוסמך ליתן.

עם זאת, הוא מוסמך להסיק מסקנות בגדרי הדין המהותי, לעניין שלום הבית מעצם העובדה  שהעותרת יצאה את הארץ ומהתנהגותה בארץ ומחוצה לה."
ביה"ד הרבני הגדול
בחלק ניכר מהמקרים עמדת ביה"ד הגדול, היושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים האזוריים, הינה פרגמאטית. אל נשכח שביה"ד הגדול יודע שניתן להגיש בג"צ נגד פסיקותיו, ובהחלט ניתן לומר שחלק מהדיינים לוקח זאת בחשבון.

כך קורה גם כאשר אשה מבקשת צו כנגד בעלה שלא יסע לחו"ל משום שהוא אמור להיפגש שם עם פילגשו. גם אם ביה"ד רוצה, בשל תפיסתו הערכית, לתת צו שכזה, הרי שהוא נמנע מכך לא אחת, ופונה לב"כ האשה בשאלה רטורית: "מה יעזור הצו, הרי הוא יבוטל מיידת ע"י בג"צ?!"
 
בתיק אורון, מיום 11.5.99, בהרכב הרבנים הדיינים בקשי דורון, טופיק וגולדברג ניסה ביה"ד להיות פרקטי, אם כי הותיר את צו העיכוב נגד הבעל.
 
באותו תיק העדיף ביה"ד שלא לדון לגופו של ערעור על החיוב בגט ועיכוב היציאה, וכך כתב ביה"ד:
"ביה"ד הציע שהחיוב בגט יבוטל אבל יתגרשו ברצון ובהסכמה, ולכן ביה"ד לא נכנס להכריע בערעור על חיוב הגט.

אבל מאחר שהריב והפרוד בין הצדדים הוא כבר זמן ממושך וקשה להאמין שיחזור שלום הבית ביניהם, על כן ביה"ד ממליץ שהצדדים יגיעו להסכם גירושין מרצון ויפה שעה אחת קודם, ובינתיים העיכוב ישאר בתוקפו."

 
לא ידוע האם התיק הגיע לבג"צ, אולם סביר להניח שבג"צ היה מבטל את צו העיכוב ממספר סיבות:
  1. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
  2. ביה"ד עצמו סבר כנראה שאין יסוד לחיוב בגט, ולכן ניסח באופן מתוחכם את דבריו על המלצתו להתגרש בהסכם...
  3. ניתן היה להשליש גט מיידית, וממילא לא היה מקום להמשך צו העיכוב נגד הבעל.
עיכוב יציאה כשאין חיוב בגט
בתיק בלאסין מ- 29.4.99 הגיעו הדברים לתוצאה מאוד מעניינת, שלא לומר שהיא מעוררת שאלות למחשבה. בפס"ד ארוך ומנומק ביטל ביה"ד הגדול, בהרכב הדיינים בקשי דורון, טאופיק ושרמן, את החלטת ביה"ד האזורי אשר חייב את הבעל בגט, ואשר הטיל סנקציות על הבעל.
 
באותו תיק לא הוכחה טענת האשה על אלימות הבעל כלפיה וכפייתו אותה לקיים עימו יחסים בעת נידתה. ביה"ד הגדול קבע שלא הוכחה כל עילה מבוררת הגורמת לחיובו בגט, וממילא אין מקום להטיל סנקציות שנועדו, לשיטת ההרכב, רק כאשר יש חיוב בגט.

זאת, אף שהחוק הדן בנדון קובע שגם המלצה לגירושין מהווה עילה להטלת סנקציות כנגד סרבן הגט. אגב, עמדת ביה"ד היא שאם יטילו על הבעל סנקציות, יכול הדבר לאלצו לתת גט שלא חוייב בו, וממילא יהא זה "גט מעושה".

בכל אופן, בסיום פסה"ד הורה ביה"ד הגדול לבטל את חיוב הגט והסנקציות, אך הותיר את עיכוב היציאה נגד הבעל...
ומהו נימוק ביה"ד?
"כל סעיפי פסה"ד נשוא הערעור בטלים מלבד סעיף א' המעכב את יציאתו של המערער מן הארץ שישאר בתוקפו משום הנוהג שקיים בבתי הדין להוציא עכ"נ כנגד הבעל מחשש עגינות גם כאשר אין חיוב בגט".
 
אמרנו שההחלטה בעניין עיכוב היציאה מעוררת מחשבה, שהרי ביה"ד לא כתב שאם הבעל ישליש גט יוכל לצאת מהארץ. בכל אופן, נראה לח"מ שאם הבעל היה מבקש לצאת לחו"ל, יכול היה להגיש בקשה לביטול העיכוב בצירוף הסכמה  להשלשת גט.

קשה להניח שביה"ד יכול היה לסרב לכך. במקרה של סירוב ביה"ד, אין ספק שבג"צ היה פוסל את הצו הואיל והוא נוגד את חופש התנועה של הבעל, בעוד השלשת הגט היתה יכולה לפתור לאשה את בעייתה. אגב, אין כל סיבה מצד הגבר שאינו מוכן להתגרש שלא להשליש את הגט, שכן ההשלשה אינה מתן הגט, אלא נועדה  רק למקרה שהבעל יחוייב בגט ולא יופיע בביה"ד, ואז רשאי ביה"ד להפעיל את הגט לפי שיקול דעתו.
 

 
 
 
נושאים נוספים:
                 
  גיור  »
 
  ביטול גיור  »
 
  יועץ נישואין  »
 
 
  בוררות וגישור  »
 
  אלימות במשפחה  »
 
  תביעות נזיקין  »
 
 
  נישואין אזרחיים  »
 
  מירוץ סמכויות  »
 
  ממזרות  »
 
 
  מוניטין וכושר השתכרות  »
 
  מושגים בדיני משפחה  »
 
  משפחה ומשפט  »
 
 
  בגידה  »
 
  שלום בית  »
 
                 
                 
 
 

צוריאל בובליל - עו"ד ונוטריון  |   בן גוריון 1, מגדל ב.ס.ר. 2 בני ברק  |  טלפון: 0722-575-262  |  פקס: 03-6122104 |  מייל:  tzuribou@orange.net.il 
ספר הגירושין:
הקדמה | מבוא | הכתובה | מירוץ סמכויות | תסקיר סעד | תביעת מזונות | כשיש רכב אחד | כשאישה בוגדת, אלימה | כשהבעל בוגד באשתו | סעדים זמניים | צו לגילוי מסמכים | מזונות ילדים | החזקת ילדים | ראיית הילדים | חטיפת הילד | סיכום עניין הילדים | תביעת גירושין | בדיקת כנות הכריכה | עילות לחיוב בגט | פסקי דין לגירושין | זוג שהתחתן לפני 1974 | זוג שהתחתן אחרי 1974 | פירוק השיתוף בדירה | הסכם ממון | גירושין - משמעות משפטית | אכיפת פסקי דין | חוק הוצאה-לפועל | משטרת ישראל | 

 
תביעה להגדלת מזונות | מסורבות גט | אישה הגונה | הסכם קדם נישואים | הסכם קדם נישואין | משמורת לילדים | הגדלת מזונות | תביעת אבהות | הסכם גירושים | עורכי דין גירושים | עורך דין גירושים | מזונות קטינים | משמורת משותפת | עו"ד גירושים | חזקת השיתוף | הסכם קדם נישואין | חלוקת רכוש בין בני זוג | אב כופר באבהות | גניבת זרע | גישור זוגי | הסכם גירושים | מזונות קטינים | משרד עו"ד גירושין | תביעת כתובה וגירושין | עו"ד לגרושין | עו"ד הגדלת מזונות | עורכי דין מזונות | 
 
אתר זה נבנה ומקודם בגוגל על ידי חברת מדיה גרופ