חייגו עכשיו לייעוץ ראשוני:
0722-575-262
   
 
 


  
 
 
 
 

 
  הספר "גירושין" (לקריאה...)
 
עו"ד ירושות  
חלוקת רכוש  
מזונות אישה  
מסורבות גט  
הסדרי ראיה  
כתובה  
ירושה, צוואה ועזבונות  
ידועים בציבור  
גניבת זרע  
עגונות  
משמורת ילדים  
הסכם ממון  
ייעוץ גירושין  
משמורת  
עו"ד ידועים בציבור  
עו"ד צוואות  
עורך דין גירושין  
עורך דין הסכם גירושין  
עורך דין מגשר  
עורך דין מזונות  
עורך דין משפחה  
עורכי דין גירושים  
עורכי דין משפחה  
עו"ד הסכם ממון  
תביעה למזונות  
עורך דין צוואות  
התרת עגונות  
תביעת כתובה  
חלוקת רכוש בין בני זוג  
הסכם ממון בין בני זוג  
משמורת והסדרי ראייה  
 
 
 

זוג שהתחתן אחרי 1974

 
זוג שהתחתן אחרי 1.1.1974

״חוק יחסי ממון בין בני-זוג״ בא אמנם להסדיר באופן חוקי את איזון המשאבים בין בני-זוג ופתר בעיות מסוימות, אך מאידך גיסא יצר בעיות חדשות.

 
בני-זוג אשר נישאו מאז ינואר 1974, ומגיעים אל כותלי בית- המשפט, שומעים מבאי-כוחם שזכויותיהם שוות בכל הקשור לרכוש שהגיע במהלך נישואיהם. אין רלוונטיות לעובדה שאחד הצדדים עבד יותר קשה מהשני ו/או הכניס כסף רב יותר לקופה המשותפת, או היה חולה במרבית שנות הנישואין.
 
למען הסר ספק: המדובר בנכסים שהצטברו במהלך הנישואין, והיו בסמוך למועד הקרע. לכן כאשר אחד הצדדים סבור ש״יעשה תרגיל״, ויעביר את הבעלות ברכב או בדירה, או בכל נכס אחר על-שם אביו או על-שם צד ג׳, הרי שבית-המשפט מוסמך לקבוע אם אותו נכס (או שוויו) ייכנסו לכלל איזון המשאבים. לבית-המשפט ישנה הסמכות לבדוק אם העסקאות שנעשו בנכס (העברת הבעלות לצד ג׳) היו פיקטיביות או שבוצעו כדי להבריח רכוש. אם זו היתה התרשמות בית-המשפט, יוכל בית-המשפט להורות על ביטול פעולת המכר.
 
אולם, לעיתים מעוניין בן-הזוג שלא הביא הרבה נכסים, להיבנות על איזון המשאבים, ולבקש שכמה שיותר נכסים יחולקו בשווה. ובכן, אם חלק מהרכוש שייך לאחד הצדדים מלפני הנישואין, או שרכש נכס חליפי במקום נכס מלפני הנישואין, או מדובר בזכויות שאינן ניתנות להעברה, או בנכס שעל פי הסכם בכתב נקבע כי לא יהיה בר איזון, או שבמהלך הנישואין קיבל אחד מבני הזוג מתנה או ירושה, הרי שאותם נכסים שייכים רק לאותו צד!
 
כל הוויכוח מתעורר כאשר אין כל הסכם בין הצדדים. אולם החוק מאפשר עשיית ״הסכם ממון בין בני-זוג". בהסכם זה, החייב להיות בכתב, יכולים בני הזוג לקבוע מה ייעשה בכל חלק של הרכוש שהובא לפני הנישואין או יצטבר לאחר הנישואין. מסתבר שיש להסכם שכזה יתרונות רבים, שכן הוא מונע מחלוקות ואפשרויות סחיטה מהצד החלש.
 
ברם, לא מספיק לעשות סתם חוזה בין בני-זוג. אם רוצים שההסכם יקבל תוקף של פסק-דין, יכולים בני הזוג בטרם נישואיהם לערוך הסכם מפורט, ולהגישו לאישור בית-המשפט, בית-הדין הרבני או לנוטריון. ברגע שההסכם אושר, אין צורך בחלק ניכר מה״תרגילים״ שנוקטים בני-זוג בעת סכסוך (העלמת רכוש, למשל), שהרי הנושא כבר הוכרע ופורט כמידת האפשר. ההסכם יכול לדבר על כל רכוש עתידי שיצטבר, ומתי תהא נקודת הזמן לחלוקת הרכוש. כך לדוגמה, אם הרכב נכנס לקטגוריה שפורטה בהסכם, אין טעם בהברחתו; ואם לאו — בוודאי שאין טעם בהעלמתו.
 
עשיית הסכם פותרת גם בעיה נוספת. חוק יחסי ממון מאפשר לבית-המשפט שיקול דעת באשר לאופן החלוקה, וקביעת רשימת הנכסים שייכנסו למסגרת האיזון. אל נשכח שהשופטים הינם בשר ודם, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. פעמים רבות קורה שהצד ששכנע את בית-המשפט, לא היה בהכרח זה שצדק. לעומת זאת, הסכם ממון מנטרל את מרבית המניפולציות, מפני שהדברים הוגדרו מראש.

כך לדוגמה יכולים בני הזוג להסכים שקרן השתלמות, ביטוח מנהלים או זכויות פנסיה, לפי ערכם מיום פתיחתם (אף לפני הנישואין) ועד מועד הקרע — ייכנסו לאיזון המשאבים. בדרך זו, חלק הארי של המשפטים בענייני רכוש יהא מיותר. אם לאו, ינסה צד אחד לטעון שהחלק שהצטבר לפני הנישואין שייך לשניהם, הואיל והקופה משותפת וכדו׳; ואילו הצד השני יתעד בטענה שהחוק די ברור בנדון כך שחלק זה ברכוש שייך רק לו. מה שבטוח הוא שכל הוויכוחים הללו יכולים להימשך שנים בבתי-משפט — ללא כל טעם. הסכם מדויק ומפורט, בטרם הנישואין או במהלכם, פותר את הבעיות ומונע עימותים קשים.
 
האם יש נפקות לרישום הרכוש על- שם הצדדים?
ככלל, אם הנכס רשום על-שם שני הצדדים, סביר מאוד להניח כי בית-המשפט יקבע שהוא יחולק שווה בשווה בין הצדדים, למעט במקרה של הסכם בין הצדדים המדבר על חלוקה אחרת.
 
אולם, אם הנכס רשום רק על-שם אחד הצדדים, הרי שאז יש לבדוק: אם הזוג נישא לפני 1.1.74, כי אז אם הטוען לשיתוף הרים את הנטל בדבר שיתוף בנכסים (מאמץ משותף, חשבונות משותפים וכדו'); כמו כן אם הוכח שאין זה נכס מלפני הנישואין, או מתנה/ירושה לאחר הנישואין, הרי שהנכס ייכלל ברכוש שיחולק בשווה; אם הזוג נישא לאחר 1.1.74, כי אז הכלל הוא שכל רכוש שנצבר במהלך הנישואין שייך לשניהם ללא קשר לאופן רישומו, אלא אם יוכח שהנכס מלפני הנישואין או שהוא מתנה/ירושה לאחר הנישואין.
 
מתי ניתן לתבוע את חלוקת הרכוש?
אמנם ״חוק יחסי ממון״ בא לתקן, אך נמצא, בחלק מהדברים, מקלקל ופוגע מאוד בצד החלש.
 
זוג שנישא לפני 1.1.74: אם הנכסים רשומים על-שם שני הצדדים, יכול כל צד לבקש את חלוקת הרכוש מיידית, וללא       קשר לגירושין או למוות של אחד הצדדים.
 
אם הנכסים רשומים על-שם אחד הצדדים, כי אז יכול הצד השני להגיש בקשה ב״המרצת פתיחה״ (הליך מהיר), ובו יתבקש בית-המשפט להצהיר על בעלות שווה של הצדדים ברכוש (לאור הלכת השיתוף בנכסים, מאמץ משותף וכו'). לאחר שבית-המשפט נעתר ונתן פסק-דין הצהרתי, השלב הבא יהא בקשה לחלוקת הרכוש, גם כאן ללא קשר לגירושין או למוות.
 
זוג שנישא לאחר 1.1.74: אם הנכסים רשומים רק על-שם צד אחד, נתקל הצד השני בקשיים רבים המוערמים בדרכו         לקבל פסק-דין הצהרתי בדבר בעלות שווה בנכסים. ממילא, לא יוכל להגיע לשלב הבא — תביעה לחלוקת רכוש.
 
ברם, גם אם מחסום זה לא קיים, הרי שעל-פי חוק יחסי ממון, מועד איזון המשאבים הינו רק בפטירת מי מהצדדים או בגירושין. ( לתקן – שכן לפי התיקון לחוק אפשר להקדים את מועד איזון המשאבים) עורכי-דין המצויים בתיקי ״מעמד אישי״ יכולים להעיד עד כמה גרם חוק זה לבני-זוג המעוניינים מאוד בגירושין, להסכים לוויתורים מפליגים על חלק ניכר מהרכוש.

הסיבה לכך היא שאם הגירושין חייבים להיות ברוב המקרים בהסכמה, והרכוש נדון בבית-המשפט ולא בבית-הדין, כי אז הצד שרוצה להתגרש נתון במלכודת. עד הגירושין לא ידונו בחלוקת רכושו (למעט דירה ומטלטלין — כפי שיפורט בהמשך), ולכן עליו לחיות בצער ובסבל עם בן-הזוג, המסכים להתרת הקשר בתנאי שיוותרו לו על הרכוש או על חלקו.

 
לכן, לדעתי, אין שום היגיון בפיצול המצב המשפטי בין זוגות שנישאו לפני 1974 לבין אלה שנישאו לאחר מכן. יצוין כי מגמת בית-המשפט העליון בפסיקתו האחרונה הינה להילחם כנגד אבחנה בלתי הגיונית זו. לכן מנסים השופטים לפתור את המקרים הספציפיים תוך עקיפת הבעיה (פס״ד קנובלר, יעקובי, ועוד).
 
האם יש הבדל בין בית-הדין הרבני ובית-המשפט?
יש ויש. בית-המשפט דן על פי המשפט האזרחי הבנוי על חוק יחסי ממון, בלא להתחשב במשפט העברי. לעומת זאת, בית-הדין הרבני אמור לדון רק על פי ההלכה. זאת מפני שדיין בבית-הדין הרבני חש מחויב רק לתורה ולקב״ה, ולכן אם יעמוד במצב שהחוק האזרחי מנוגד להלכה היהודית, לא ימרה את פי ההלכה.
 
האם בכל מקרה יש הבדל? הוכח שברוב המקרים אין הבדל, וזאת מסיבה מעשית: בדרך כלל, כאשר כורך הבעל את עניין הרכוש עם תביעת הגירושין, וכאשר אין עילה לכפיית גט או לחיוב בגט, בית-הדין שולח את הצדדים לנהל את המשא-ומתן באשר לרכוש, ומבקש מהם לחזור לבית-הדין עם הסכם גירושין הכולל הסדרת כל הבעיות — לרבות עניין הילדים, המזונות והרכוש.
 
אולם, כאשר הצדדים מתעקשים על ״ייקוב הדין את ההר״, ומבקשים פסק-דין מפורט לגבי הרכוש, יוציא בית-הדין פסק-דין אשר אינו חופף בהכרח את פסק-הדין שהיה יוצא מתחת ידי בית- המשפט.
 
בית- המשפט בונה את פסק-דינו על איזון המשאבים והשיתוף בנכסים, ואינו מכליל נכסים מסוימים שפורטו לעיל (מתנה, ירושה, נכס מלפני הנישואין וכו'); ומאידך, תוך הרחבה של האיזון — אם הוא מוצא צידוק לשינוי אופן החלוקה בין הצדדים.
בית-הדין הרבני יכול לקבוע שהוא מקבל את חוק יחסי ממון, כהסדר המקובל על הבעל והאשה מראשית הנישואין, וממילא יעשה חלוקה שווה ביניהם. אולם בית-הדין יכול לפסוק על פי הכללים ההלכתיים, המפרידים בין סוגי נכסים שבבעלות האשה — וזאת בניגוד לחוק יחסי ממון.
 
כזכור, הכתובה כוללת גם ״נכסי צאן ברזל״. על נכסים אלה, שמביאה האשה עם נישואיה, קובעים חז״ל: ״פחתו — פחתו לו, הותירו — הותירו לו״. שווי הנכסים מוגדר בדרך כלל בכתובה, בערך נקוב. ניקח לדוגמה אשה שיש לה נכס המוערך בתחילת הנישואין ב-100 אלף דולר.

אם הבעל השקיע את שווי הנכס בכל מיני תוכניות חיסכון, מניות, עסקאות נדל״ן וכדו', כי אז אם העסקה הניבה עוד 50 אלף דולר — הרווח (50 אלף) עובר לבעל, והקרן (100 אלף) נשארת לאשה. גם במקרה ההפוך הדין זהה. דהיינו, אם העסקה נכשלה, וכעת נותרו בידו רק 30 אלף דולר, כי אז בעת מימוש הכתובה תהא זכאית האשה למלוא הקרן (100 אלף). כיום, הואיל והכתובה אינה מפרטת את שוויו של כל נכס בנפרד, הרי שסך כל הסכום המצוין בכתובה כולל את נכסי צאן ברזל, ולכן יחויב הבעל על ידי בית-הדין בסכום המופיע בכתובה.

 
באשר ל״נכסי מילוג״ — הדין שונה באופן מהותי. נכסים אלה לא נכללו בכתובה, ולבעל אין אחריות על הקרן הנשארת בידי האשה. בזמן הנישואין הוא זכאי רק ל״פירות״ הנכסים — למען המשפחה וכלכלתה (כגון שכר דירה שגובה האשה מנכס הנשאר בבעלותה). ממילא, אם ירד ערך הנכס בזמן הנישואין — ההפסד חל על האשה; ואם עלה ערך הנכס — הרווח שייך לאשה.
 
פרופ׳ שרשבסקי  מציין סוג נוסף של נכסים. אלו נכסים בבעלות אבסולוטית של האשה, ללא הטלת אחריות על הבעל — כגון נכסים שקיבלה במתנה ובתנאי שלבעל לא תהא כל נגיעה בהם. כן מדובר על מתנות שקיבלה מבעלה בזמן הנישואין. במקרה שכזה, הבעל אינו זכאי לקרן ופירות המופקים מקרן זו, אלא רק לפירות של הפירות.
לסיכום, אין ספק שיש הבדל בין פסיקת בתי-הדין הרבניים ובתי- המשפט האזרחיים, הנובע מנקודת המוצא שלהם. היה כבר מקרה בו דן בית-הדין שלא על פי הכללים שגובשו בפסיקה האזרחית (אלא על פי ההלכה), והאשה עתרה לבג״ץ כנגד בית-הדין.

שופטי הבג״ץ התערבו בפסק-דינו של בית-הדין הרבני, בהחילם עליו את הכללים של המשפט האזרחי. בית-הדין נמנע בדרך כלל מלהגיע לשלב זה של פסיקה, אלא אם הוא מתבקש וכאשר זו האפשרות האחרונה. במקרה שכזה, יש הרכבי דיינים הנוטים להתייחס להסדרים המקובלים במדינה כמנחים, ויש כאלה הפוסקים ללא קשר למנהג המדינה.

 
האם זה טוב או רע? תלוי בנקודת מבטו של השואל. היו כאלה הרחוקים מיהדות, אך כאשר בית-הדין פסק לטובתם בהקשר של הרכוש, שיבחו אותו ללא הפסק על היותו ״נאור ומתקדם״. הצד השני, כמובן, רטן וכעס, תוך שהוא פולט כינויי גנאי כלפי בית-הדין ועד כמה הוא ״חשוך״... על כך כבר נאמר: ״אהבה התלויה בדבר בטל דבר, בטלה אהבה״.
 
אשר על כן, בעל או אשה המתלבטים אם להגיש את תביעת הרכוש בבית-הדין הרבני או בבית-המשפט, והשיקול הדתי (הליכה רק לבית-הדין הפוסק על פי ההלכה) אינו מהווה עבורם מדד להכרעה, כי אז כדאי שיזכרו וילמדו את האמור לעיל. מחד גיסא, כדאי להכיר היטב את חוק יחסי ממון וכן את פסיקת בית-המשפט העליון, שבאה בעקבותיו. מאידך גיסא, רצוי ללמוד היטב את כללי הפסיקה ההלכתית באשר לרכוש בני הזוג.
 
ואם יותר לי להשמיע באוזניכם תמיהה אישית: האין זה אבסורד, ששיקולי כדאיות ונוחות כלכלית יכתיבו את התוצאה הסופית של פסק-הדין אין חשד שהשופט/הדיין ישקול את שיקולי הצד שפנה אליו, ויטה לו חסד על שפנה אליו עם תביעתו. ברם, מרגע שהונח בפניו כתב התביעה, ידוע מראש חלק מפסק-דינו...
 
האם יש נפקות כלכלית להכרזת האשה כמורדת?
בוודאי. אם בית-הדין הכריז על האשה כ״מורדת״, נותן הוא לאשה שנים-עשר חודשים עד שיופעלו כלפיה הסנקציות הרכושיות. אם היא ממשיכה ומתעקשת להתנהג באופן המגדיר אותה כמורדת, הרי שלאחר שנים-עשר חודשים, פטור הבעל מלשלם לאשה את כתובתה והיא מפסידה גם את ״תנאי הכתובה״ (מלבד חיוב האשה בגט ואי- זכאותה למזונות).
 
במקרה שבית-הדין קובע כי מרידת האשה איננה שרירותית, אלא נובעת מהתנהגות שלילית של בעלה (לדוגמה: הבעל בוגד בה, מבזבז כספים ללא הצדק, ועוד), הרי שאמנם אין היא זכאית לכתובה (הואיל והוכרזה כ״מורדת״), אך היא תקבל את כל רכושה, השייך לה בלעדית. הכוונה ל״נכסי צאן ברזל״ ול״נכסי מילוג״. יוצא שהאשה מוגנת במקרה שכזה, על פי הכללים החלים על רכוש זה, ובכפוף לאבחנות בין שני סוגי הנכסים.
 
פרופ׳ שרשבסקי מבחין בין מקרה שטענותיה של האשה כלפי בעלה שקריות, לבין מצב שבו בית-הדין לא הגיע למסקנה מי צודק. אם הוכח ששיקרה, הרי שלאחר שהוכרזה כמורדת היא מאבדת את זכותה ל״נכסי צאן ברזל״ ותקבל רק את ״נכסי המילוג״, כפי ערכם באותו זמן; אולם אם בית-הדין מסתפק באשר לנכונות טענותיה כלפי בעלה, עוברים אליה נכסי מילוג בכל מקרה, ובאשר לנכסי צאן ברזל — ישאיר בידי כל אחד מהם את אותם נכסי צאן ברזל המוחזקים באותו רגע אצלו.
 
במקרה שהאשה מורדת ללא כל ״אמתלא מבוררת״ אלא במזיד, היא זכאית רק לנכסי מילוג, ולאותם נכסי צאן ברזל המוחזקים בידיה בפועל. מורדת כזו מוגדרת כאחת האומרת לבית-הדין: ״בעינא ליה ומצערנה ליה״. דהיינו, למרות שאין לי סיבה — אני מצערת אותו.
 
אגב, אם בית-הדין קבע שהאשה מורדת, היא מפסידה את כל המתנות שהבעל נתן לה במהלך הנישואין. הנימוק לכך הוא שכל מטרת הבעל בהענקת מתנות לאשה (תכשיטים, ביגוד, רישום הדירה שלו על-שם שניהם וכדו') היתה מתוך חיבתו ואהבתו אליה. אולם, לפי השקפת ההלכה, אין היגיון שהאשה המורדת בבעלה תמשיך להחזיק במתנות שקיבלה ממנו.
 
יצוין שאין זה פשוט, הואיל ואם בית-הדין יקבע שהאשה מורדת כאשר דירת בני הזוג הינה דירת הבעל מלפני הנישואין, אך נרשמה על-שם שניהם לאחר הנישואין, יצטרך בית-הדין להחליט מה לעשות עם הרישום: להורות ללשכת רישום מקרקעין (הטאבו) למחוק את שמה של האשה מהנכס; או לקבוע שהאשה חייבת לבעל מחצית משווי הנכס, בד-בבד עם הוצאת צו מניעה נגד האשה, כך שלא תוכל להיכנס לנכס. אולם כדאי לזכור כי סנקציה זו של ביטול בעלות האשה בנכס, הרשום על-שם שני הצדדים בטאבו, אינה ניתנת על ידי בית-הדין כדבר שבשגרה.
 
עכשיו התחלתם בוודאי להבין עד כמה נושא זה סבוך, ולכן כדאי לקבל ייעוץ משפטי בכל מקרה ספציפי בו אתם נתקלים. עורך הדין ילמד את התיק, ויבדוק את הניואנסים באשר להגדרת האשה כמורדת, ואיזה סוג של מורדת. כמו כן הוא יחקור לגבי סוגי הרכוש — בנפרד ובמשותף. אם הוא מייצג את האשה, ייתכן שינקוט פעולות משפטיות שיהא בהן לשמור על הנכסים לטובת האשה.
 
 
 
 
נושאים נוספים:
                 
  גיור  »
 
  ביטול גיור  »
 
  יועץ נישואין  »
 
 
  בוררות וגישור  »
 
  אלימות במשפחה  »
 
  תביעות נזיקין  »
 
 
  נישואין אזרחיים  »
 
  מירוץ סמכויות  »
 
  ממזרות  »
 
 
  מוניטין וכושר השתכרות  »
 
  מושגים בדיני משפחה  »
 
  משפחה ומשפט  »
 
 
  בגידה  »
 
  שלום בית  »
 
                 
                 
 
 

צוריאל בובליל - עו"ד ונוטריון  |   בן גוריון 1, מגדל ב.ס.ר. 2 בני ברק  |  טלפון: 0722-575-262  |  פקס: 03-6122104 |  מייל:  tzuribou@orange.net.il 
ספר הגירושין:
הקדמה | מבוא | הכתובה | מירוץ סמכויות | תסקיר סעד | תביעת מזונות | כשיש רכב אחד | כשאישה בוגדת, אלימה | כשהבעל בוגד באשתו | סעדים זמניים | צו לגילוי מסמכים | מזונות ילדים | החזקת ילדים | ראיית הילדים | חטיפת הילד | סיכום עניין הילדים | תביעת גירושין | בדיקת כנות הכריכה | עילות לחיוב בגט | פסקי דין לגירושין | זוג שהתחתן לפני 1974 | זוג שהתחתן אחרי 1974 | פירוק השיתוף בדירה | הסכם ממון | גירושין - משמעות משפטית | אכיפת פסקי דין | חוק הוצאה-לפועל | משטרת ישראל | 

 
תביעה להגדלת מזונות | מסורבות גט | אישה הגונה | הסכם קדם נישואים | הסכם קדם נישואין | משמורת לילדים | הגדלת מזונות | תביעת אבהות | הסכם גירושים | עורכי דין גירושים | עורך דין גירושים | מזונות קטינים | משמורת משותפת | עו"ד גירושים | חזקת השיתוף | הסכם קדם נישואין | חלוקת רכוש בין בני זוג | אב כופר באבהות | גניבת זרע | גישור זוגי | הסכם גירושים | מזונות קטינים | משרד עו"ד גירושין | תביעת כתובה וגירושין | עו"ד לגרושין | עו"ד הגדלת מזונות | עורכי דין מזונות | 
אתר זה נבנה ומקודם בגוגל על ידי חברת מדיה גרופ